איזה חיה מסתתרת כאן?

מזהים מי אני?!

קברת המשקפיים

קוברת המשקפיים-  

שייך לסוג של נחשים גדולים, ארסיים ומסוכנים ממשפחת הפתניים. הוא נפוץ בדרום-מזרח אסיה (הודו). הקוברה מצוי בהימלאיה עד לגובה של 2500 מטרים.

זהו נחש ארסי מאוד שבשעת סכנה, לשם הגנה ולשם התקפה, הוא מזדקף ומרחיב את צווארו כדי להפחיד את האויב. כשהוא עושה זאת, ציור של משקפיים מתבלט על עורפו - ומכאן שמו.

שיני הארס הן צינוריות ומאחוריהן אחת עד שלוש שיניים רגילות. עיניו קטנות.

גופו של הקוברה מעוגל וקשקשיו חלקים.

נחש זה פעיל בלילות, ניזון מצפרדעים, ממכרסמים, מציפורים ומביציהן. את אלה הוא בולע בשלמותם.

נקבת הקוברה מטילה כ 12-20 ביצים ושני בני הזוג שומרים עליהן.

אורך חייו של הקוברה מגיע עד ל 12 שנים.

הפאקירים בהודו משתמשים בקוברה למעשי להטים, לאחר שהם מוציאים ממנו את שיני הארס. הם מחללים לפניו בחליל בשעה שהוא מזדקף ולצופים זה נראה כאילו הנחש רוקד לצלילי החליל.

אויביו בטבע הן נמיות, בעיקר.

מדי שנה מתים באזורי ההימלאיה כ 10,000 אנשים מהכשת הקוברה

מטלת טופס - מבדק בנושא פורים בטבע

https://docs.google.com/forms/d/1LqW8BFCWiOHmBhzW0AR8UY5gp0qM4fEwfO_o_ZFZyHw/viewform

גזר קיפח... עוד תחפושת בטבע, מי יודע למה התחפש?

גזר קיפח-

קרוי על שום גובהו הוא תת-מין של גזר הגינה ממשפחת הסוככיים. הוא נפוץ מאוד בצידי הדרכים. מתת-מין הבר "גזר קפח" פיתחו את תת-המין התרבותי ה"גזר", המוכר לנו מחנות הירקות. לגזר הקיפח יש שורש קטן לבן ואילו לתת-מין התרבותי הגזר יש שורש עבה וכתום.

צמח הבר גדל בצידי הדרכים, ברוב אזורי הארץ, ופורח במלוא עוזו בחודשים מאי, יוני ויולי. הגזר הוא צמח דו-שנתי שגובהו 100-180 ס"מ. בשנה הראשונה הוא רק מגדל שושנת עלים ואוגר מזון בשורש השיפודי. בשנה השנייה הוא מצמיח תפרחת זקופה וגבוהה ובחודש מאי הצמח פורח בסוככים לבנים וגדולים, במרכזם פרחים בצבע שחור שנועדו למשוך חרקים. במרכז הסוכך מתנוססת קבוצת פרחים שחורים, הנראים כחיפושית או זבוב, והם מושכים חרקים לנחות על הסוכך

מטלת Edu-Tube

הפעילות מורכבת מכרטיסיות מידע וסירטון + שאלות:

עיינו בכרטיסיות המידע ולימדו על חיות שונות בטבע אשר משתמשות בתחפושות למטרות שונות,

לאחר מכן צפו בסירטון בקישור המצורף וענו על השאלות תוך כדי.

הדבורנית-

היא סוג של צמחים במשפחת הסחלביים המונה מינים רבים. האבקה של דבורניות מתבצעת בעזרת חרקים מאביקים, בעיקר דבורים. הפרחים הינם בעלי מראה דומה לנקבת דבור (ומכאן השם דבורנית) למעשה, במינים רבים הפרח "מתחזה" לדבורה בצבעיו, בעיטוריו, במגעו ואפילו בריחו: הוא מפריש ריח של נקבת דבורה, ואכן, מיני דבורנית מואבקים על ידי זכרים של דבורים, הזכרים שהולכו שולל והגיעו אל הפרח מנסים לבצע הזדווגות, ובזמן זה האבקה נדבקת לגופם וכך מועברת בין פרחים שונים. מינים שונים של דבורנית מושכים אליהם בדרך כלל מינים שונים של מאביקים על ידי הפצת ריח המתאימים לאותו מין בדיוק, וכך תהליך ההאבקה הוא מדויק וחסכוני יותר.

צמחים טורפים-

צמחים טורפים הם צמחים המסוגלים ללכוד ולעכל יצורים חיים. לרוב גדלים צמחים אלו בקרקעות בהן נמוכה זמינות המינרלים הדרושים לקיומם, כגון קרקעות חמוצות, ביצות או אזורים גשומים במיוחד. חומרי המזון שמתקבלים מעיכול בעלי החיים מהווים השלמה להספקת מינרלים מהקרקע. יכולת זו מבוססת על קיום מנגנונים ללכידה של בעלי חיים, ומנגנונים לעיכול הטרף ולניצול תוצרי העיכול לצורכי ההתפתחות והריבוי של הצמחים. עיקר הטרף של הצמחים הטורפים מבוסס על חרקים ופרוקי רגליים אחרים.

קוקיה-

צבעי הנוצות חום, אפור וערמוני והן מנוקדות בלבן. לקוקייה גוף וזנב ארוכים, רגליים קצרות ומקור בינוני וכפוף, פספוסי החזה והזנב – כל אלה מדמים אותה לנץ . באביב משמיע הזכר את שירתו האופיינית "קו קו", המזכירה קצת את זו של העורב. הקוקייה ניזונה מחרקים ומזחלים של פרפרים. היא מרבה להסתתר בסבך של עצים ושיחים.

הנקבה מטילה את הביצים בקנים של ציפורים זרות. היא מצליחה ליישם מזימה זאת בזכות התחפושת לנץ וכך ציפורים נרתעות ממנה, ואלה דוגרות על ביציה ומגדלות את גוזליה. בישראל מטילה הקוקייה את ביציה בקני עורבים. הקוקיה ממתינה בסתר בסמוך לקן, וכשהציפור עוזבת את הקן, הקוקיה ממהרת אליו ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לביצה צורה עגלגלה והעוף השב לקן אינו מבחין בביצה הנוספת. העוף דוגר על הביצה, ובהמשך הוא גם מגדל את גוזליו יחד עם גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר.

חַרְצִית-

פרחי החרצית ערוכים בקרקפות האופייניות למשפחת המורכבים. בכל קרקפת מקובצים פרחים רבים פשוטים וקטנים, היוצרים יחד צורת פרח גדול. לכן צמח זה אינו פרח אלא "תפרחת" – קבוצת פרחים המאוגדות יחד בעלי גבעול משותף.

הפרח מואבק על ידי חרקים.  לתפרחת יתרון גדול למשיכת חרקים על פני הפרחים הקטנים.

שמה של החרצית מרמז על צבעה וצורתה. מקור השם חרצית במילה "חרס", שהיא כינוי לשמש, ואכן החרצית צהובה כשמש ועגולה כמוה.

סלמנדרה מצויה-

מין במשפחת הסלמנדריים החי בצפון המזרח התיכון ובטורקיה. גבול התפוצה העולמי הדרומי שלו הוא בצפון ארץ ישראל (בכרמל ובגליל).

לסלמנדרה המצויה מחזור חיים מורכב, הכולל שלב פגית הנקרא ראשן וחי במים מתוקים, ושלב בוגר יבשתי.

גודלו של הבוגר עד 30 ס"מ. צבעו שחור עם כתמים כתומים או צהובים שצבעים אלו מסמנים בע"ח ארסיים, וכך הסלמנדרה מגנה על עצמה מפני טורפים מכיוון שהצבעים  שנמצאים על גופה מטעים את הטורפים שחושבים שזו חייה ארסית וכך לא מתקרבים אליה. אורך חייהן של הסלמנדרות עשוי להיות ארוך מאוד, עד 50 שנה.

כמו כל הדו-חיים, עורן של הסלמנדרות אינו אטום למים והן זקוקות לסביבה לחה על-מנת שלא להתייבש. לכן הסלמנדרות הבוגרות פעילות בעיקר בלילות גשומים או ערפיליים, או כאשר הקרקע לחה. במהלך הקיץ החם והיבש, הסלמנדרות מסתתרות במערות, בסדקים בקרקע או בגזעי עצים רקובים על מנת לשמור על לחות גופן, ומפחיתות את פעילותן.

אוכלוסיות הסלמנדרה מתרכזות בעיקר סביב מקווי מים מתוקים קטנים, שלוליות גדולות ונחלים עתירי גבים, בהם הן מתרבות. בישראל הסלמנדרות מתרבות גם במקווי מים זמניים ובשלוליות חורף. 

קישור לסרטון:

http://projects.telem-hit.net/edutube/user/activity.aspx?e=14094&id=2

נשמח לקבל תגובות, הארות והערות...